א בעומר

דברי חז"ל רמוזים בתורה

נחום בומבך

בניסן
א' בעמר
י"ו ניסן
א' בעומר 

 

מעניין להראות כיצד דברי חז"ל בתורה שבע"פ המבארת את התורה שבכתב, נרמזים בתורה שבכתב בשיטת הדילוגים. נמחיש את הדברים בדוגמא שלהלן:

המצוות הקשורות להבאת העומר:
אחת מהמצוות שנצטוו בני ישראל לקיימן החל מכניסתם לארץ המובטחת, היא מצוות הבאת העומר לכהן.

וכך נאמר בתורה בספר ויקרא פרק כ"ג:

(ט) וידבר ידוד אל משה לאמר:
(י) דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם וקצרתם את קצירה והבאתם את עמר ראשית קצירכם אל הכהן:
(יא) והניף את העמר לפני ידוד לרצנכם ממחרת השבת יניפנו הכהן

היהודי, המכיר בטובתו של בורא עולם, נותן ביטוי להכרה זו על ידי קיום מצוות הבאת העומר לכהן. כמות מסויימת מתוך התבואה הנקצרת בתחילת עונת הקציר, מובאת לכהן אשר מניף אותה לפני ה'.

הנפת העומר מלווה במצווה נוספת והיא הבאת קרבן העומר ככתוב:

ב) ועשיתם ביום הניפכם את העמר כבש תמים בן שנתו לעלה לידוד:
(יג) ומנחתו שני עשרנים סלת בלולה בשמן אשה לידוד ריח ניחח ונסכה יין רביעת ההין:

הלכה נוספת הקשורה במצוות העומר היא: "העומר מתיר את החדש". משמעות הלכה זו היא כך: תבואה "חדשה" דהיינו תבואה שצמחה בשנה האחרונה אסורה באכילה עד לתאריך מסויים. הזמן שממנו ואילך תבואה זו מותרת באכילה הוא מועד הבאת העומר לכהן והקרבת קרבן העומר. וכך נאמר שם בתורה בהמשך:

(יד) ולחם וקלי וכרמל לא תאכלו עד עצם היום הזה עד הביאכם את קרבן אלהיכם חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם:

מצווה נוספת בהקשר זה היא מצוות ספירת העומר. החל מיום הבאת העומר, מצווה היהודי לספור במשך שבעה שבועות מידי יום "ספירת העומר" ביום הראשון הוא יאמר: "היום יום אחד לעומר" ביום השני: "היום שני ימים לעומר" וכן הלאה במשך ארבעים ותשעה ימים.

וכך נאמר בתורה:

(טו) וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עמר התנופה שבע שבתות תמימת תהיינה:
(טז) עד ממחרת השבת השביעת תספרו חמשים יום והקרבתם מנחה חדשה לידוד:

נסכם: ביום הבאת העומר נצטווה היהודי ב-4 מצוות:

1. מצוות הבאת העומר לכהן.
2. מצוות הקרבת קרבן העומר.
3. העומר מתיר את החדש.
4. מצוות ספירת העומר.

התורה איננה נוקטת באופן מפורש בתאריך אשר בו יש לקיים מצוות אלה. לעומת זאת היא נוקטת בביטוי שמשמעותו סתומה: "ממחרת השבת". התלמוד במסכת מנחות מספר על ויכוח שניטש בין חכמינו ז"ל ("הפרושים"), לבין כת "הצדוקים" אשר סירבה להכיר בתקיפותה של התורה שבעל פה. לפי פירושם של חכמינו ז"ל משמעותה של המילה "השבת", שלמחרתה יש לקיים את מצוות העומר, הוא יום טוב ראשון של חג הפסח. מכיון שיום טוב ראשון של פסח חל בתאריך חמישה עשר בניסן, הרי ש-"מחרת השבת" משמעותו ששה עשר בניסן.
הצדוקים לעומת זאת טענו כי המילה "השבת" משמעותה "שבת בראשית" דהיינו: היום השביעי בשבוע, כשהכוונה כאן היא ליום השבת החל בתוך חג הפסח. חז"ל בתלמוד במסכת מנחות מתפלמסים עם דעה זו ומביאים הוכחות כי אין אפשרות לבאר את המילה "השבת" כשבת בראשית. למשל ההוכחה של רבי יוסי:

תלמוד בבלי מסכת מנחות דף סו עמוד א

.. רבי יוסי אומר: ממחרת השבת – ממחרת יום טוב; אתה אומר: ממחרת יו"ט, או אינו אלא ממחרת שבת בראשית? אמרת? וכי נאמר ממחרת השבת שבתוך הפסח? והלא לא נאמר אלא ממחרת השבת, דכל השנה כולה מלאה שבתות, צא ובדוק איזו שבת? ועוד, נאמרה שבת למטה ונאמרה שבת למעלה, מה להלן רגל ותחילת רגל, אף כאן רגל ותחילת רגל…

רבי יוסי טוען, שאם הכוונה במילה "השבת" היא ליום השביעי בשבוע, אזי לא ניתן לדעת באיזה משבתות השנה מדובר שהרי "כל השנה כולה מלאה שבתות".

כאמור, המצוות הקשורות בהבאת העומר, חלות רק כאשר בני ישראל נכנסו לארץ, ולא בהיותם במדבר. ואכן, בספר יהושע מסופר על בני ישראל שנכנסו לארץ ואכלו "ממחרת הפסח מצות וקלוי…" דהיינו מזון שנאפה מתבואה חדשה. הפרשנים מציינים (למשל הרלב"ג המובא כאן) כי מכאן ראיה ש-"ממחרת השבת" פירושו: ממחרת חג הפסח דהיינו י"ו בניסן ולא כדברי הצדוקים.

יהושע פרק ה

(יא) ויאכלו מעבור הארץ ממחרת הפסח מצות וקלוי בעצם היום הזה:
(יב) וישבת המן ממחרת באכלם מעבור הארץ ולא היה עוד לבני ישראל מן ויאכלו מתבואת ארץ כנען בשנה ההיא:

רלב"ג יהושע פרק ה פסוק יא

(י) ויאכלו מעבור הארץ – הנה אמר זה לפי שלא הותר להם החדש עד ממחרת הפסח ובזה ראיה שמה שאמר בתורה ממחרת השבת יניפנו הכהן הרצון בו ממחרת הפסח והוא י"ו בניסן לא ממחרת שבת בראשי' כמו שהיו אומרים הצדוקים…

הרמז בתורה בדילוג שווה של אותיות המתייחס לתאריך מצוות העומר:

כידוע, חלק מהניסויים שנעשו להוכחת תופעת הדילוגים בתורה, מתבססים על הופעה של שמות אישים המופיעים בתורה בדילוג שווה של אותיות בסמיכות לתאריכי לידתם ופטירתם המופיעים אף הם בתורה בדילוג שווה של אותיות. ניסויים אחרים הראו כי מאורעות שנרמזו בתורה בדילוג שווה של אותיות, מופיעים בסמיכות לתאריכי התרחשותם של אותם המאורעות המופיעים אף הם בדילוג שווה של אותיות. נבדוק האם תאריך מצוות העומר נרמז בתורה בדילוג שווה. מכיון שכל הנושא מופיע בספר ויקרא, נעשה הניסוי בספר זה.

בספר ויקרא אנו מוצאים בדילוג שווה את הביטוי א' בעומר. כאמור, על פי דברי חז"ל היום הראשון של ספירת העומר חל בששה עשר בניסן. יש לציין כי אמנם בתנ"ך מופיע תמיד "עמר" דהיינו בכתיב חסר, אולם, בכל הספרות התורנית , כמעט תמיד מופיעה המילה "עומר" בכתיב מלא. כאמור, על פי פרשנותם של חכמינו זכרונם לברכה בתורה שבעל פה, היום הראשון של ספירת העומר חל בתאריך ששה עשר בניסן. התאריכים בניסויים שהזכרנו נכתבו בצורות הבאות:

1. טז ניסן
2. בטז ניסן
3. טז בניסן
4. בטז בניסן
5. יו ניסן
6. ביו ניסן
7. יו בניסן
8. ביו בניסן
9. בניסן

האותיות ט' ז' ו-ס' , שכיחותן נמוכה מאד, ולכן צפוי שחלק מהצורות הנ"ל לא תופענה בדילוג שווה בתורה. ואמנם רק הצורות 5 ו-9 , "יו ניסן" ו- "בניסן" מופיעות בדילוג שווה בספר ויקרא. בטבלה שלפנינו אנו רואים כיצד המילים האלה מופיעות בדילוג שווה בסמיכות לביטוי א' בעומר אף הוא בדילוג שווה.
ההסתברות להופעת מקבץ כזה באופן אקראי נמדדה והתוצאה שהתקבלה היא 1/230,000 .
תוצאה זו מביאה בחשבון רק את ההסתברות לקרבה בין הביטויים. מעיון בטבלה ניתן לראות כי המילים "א בעומר" מופיעה במקביל למילה "בניסן" וכמו כן ישנה הופעה נוספת של הביטוי "א בעמר" ("עמר" בכתיב חסר) גם היא מקבילה למילה "בניסן" ולביטוי "א' בעומר" כשערכנו את הניסוי עדיין לא היו בידינו הכלים למדוד מרכיב זה של התופעה. יש לצפות שאם נביא בחשבון גורם זה, תקטן ההסתברות בעשרות מונים.

דף הבית

כתיבת תגובה